חניה נ' רפ"ק גולדשטיין

פסק דין חלקי ו החלטה

התובעים נכחו ביום 1.2.2006 באירועים שבמהלכם פונתה עמונה. לפי הנטען בכתב התביעה כל התובעים, ארבעתם קטינים בעת הארוע ואחד מהם בגיר, היו על גג של אחד המבנים.

לטענת התובעים פעלו הנתבעים, מי ששימש מפקד אחת מיחידות המשטרה שפעלה לפינוי הגג; מי שפיקח על הכוח ועלה אל הגג; שוטרת ששירתה במקום ומשטרת ישראל, תוך הפעלת כוח בלתי סביר שכלל הפעלת מכת"ז (מכונית התזה הנעזרת בסילוני מים לפיזור הפגנות) שהתיזה מים מטווח של מטרים ספורים; התקפת התובעים באמצעות כמות רבה של אבקה לכיבוי שריפות שהותזה עליהם ממטפים שהחזיקו השוטרים ובשיטות אלימות ללא כל הצדקה. עוד נטען כי השוטרים ריכזו את המפגינים ובהם התובעים באחת מפינות הגג, החלו להכות בהם באלות הפוכות ללא רחם בכל חלקי גופם.

התביעה שבפני היא לפיצוי התובעים בשל נזק הגוף שנגרם להם במהלך אותם אירועים.

לאחר שכתב התביעה הומצא לנתבעים הם הגישו בקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות. כמפורט בבקשה האירוע התרחש ביום 1.2.06 ואילו כתב התביעה הוגש ביום 1.6.09 – שלוש שנים וארבעה חודשים לאחר האירוע. הנתבעים מפנים להוראות סעיף 5 א' לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב – 1952 (להלן: "החוק") ולפיו 'לא ידון בית המשפט בתובענה שהוגשה לאחר שחלפו שנתיים מיום המעשה נושא התובענה'. התובענה, כך הטענה, התיישנה ולכן יש לסלקה על הסף.

התובעים התנגדו לבקשה ובין היתר טענו כי יש לראות בהוראת סעיף 5 א' כהוראת חוק שאינה חוקתית ולכן טענו כי יש להורות על בטלותה.

בהינתן כי סעיף 5 א' מאפשר להאריך את תקופת ההתיישנות בשנה נוספת, כאשר מדובר בבגירים, ובשלוש שנים נוספות כאשר מדובר בקטינים הצעתי לתובעים להגיש במקביל בקשה להארכת המועד בהתאם לחוק. התובעים אכן הגישו את הבקשה להארכת המועד; הנתבעים הגיבו עליה והתובעים השיבו לתגובה.

לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובות ובתשובות לתגובות מצאתי לקבל את הבקשה לסילוק על הסף ככל שהיא מתייחסת לתובע מס' 5, שלגביו חלפה גם תקופת ההארכה הקבועה בסעיף 5א' ולדחות את ההכרעה בבקשתם של התובעים מס' 1-4 להארכת המועד להגשת התביעה עד למתן פסק הדין בתובענה לגופה.

למסקנה זו הגעתי בשל השיקולים הבאים:

מהשיקולים המפורטים בבקשה לסילוק על הסף ובתשובת הנתבעים לתגובת התובעים אני סבור כי אין מקום להורות במסגרת הדיון בבית משפט השלום על בטלות הוראת סעיף 5 א'. במנותק משאלת הסמכות לעשות כן בתקיפה עקיפה בבית משפט השלום - נדונה שאלת החוקתיות של התיקון שהוכנס לחוק ובמסגרתו הוכללה גם הוראת חוק זה בערכאות השונות ועמדת התובעים נדחתה כמפורט באסמכתאות אליהן הפנו הנתבעים בבקשה ובתשובה שהגישו לתגובה. הנימוקים שפורטו באותן החלטות יפים גם לכאן ולא מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה מעבר לכתוב שם.

למרות זאת, בהינתן כי התובעים מס' 1-4 היו קטינים במועד האירוע קיימת האפשרות להארכת תקופת ההתיישנות ויש לבחון האם מתקיימים טעמים המצדיקים זאת.

הוראות סעיף 5א' מקנות לתובעים את האפשרות להראות כי לא הייתה בידיהם 'אפשרות סבירה להגיש את תביעתם בתוך התקופה האמורה'. התובעים מצביעים בבקשתם ובתצהירים התומכים בה טעמים המצדיקים את הארכת תקופת ההתיישנות ובהם טעמים הנוגעים לפרק הזמן הנדרש להתגבשות נזקים נפשיים; ההמתנה למיצוי החקירה כלפי הנתבעים על ידי גורמי אכיפת החוק וקושי הנוגע להחלפת היצוג המשפטי כמפורט בבקשה.

מטבע הדברים טעמים אלה מצריכים בירור עובדתי ואיזון של אינטרסים שונים. בין היתר יש לשקול האם מקום בו הגורמים לעיכוב היו הרצון להתגבשות הנזק ולקבלת חוות דעת רפואיות אין זה מוצדק להאריך את המועד נוכח ההנחה כי נזק נפשי מתגבש בחלוף הזמן ותקופה של שנתיים ברוב המקרים אינה תקופה מספקת להתגבשות נזק כזה או להופעת סימניו במלוא היקפם.

עוד יש לבחון האם אופן התנהלות גורמי החקירה השונים בבחינת האירועים ומעורבות הנתבעים בהם לא מצדיקים אף הם להאריך את המועד כמבוקש על ידי התובעים והאם יש לזקוף לחובתם את השיהוי, לו הם טוענים בקבלת המידע.

עניין אחר נוגע לפגיעה שיש במדינה בשל האיחור בהגשת התביעה והאיזון בינו לבין המשמעות שיש לסילוקה של תובענה מחמת התיישנות.

בהינתן כי השיקולים בהם מדובר מצריכים גם בחינה עובדתית והערכה של הראיות והשיקולים העומדים זה לנגד זה איני סבור כי יש להכריע בבקשה בשלב המקדמי בטרם תידון התביעה כמכלול וישמעו הראיות.

לפיכך, בכל הנוגע לתובע מס' 5 אני מקבל את הבקשה ומורה על סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות שכן בהיותו בגיר לא ניתן להאריך את המועד עד למועד שבו הוגשה התובענה מכוח הוראות סעיף 5א' לחוק. באשר לתובעים מס' 1-4 תידון הבקשה בעת מתן פסק הדין תוך מתן התייחסות לנתונים העובדתיים כפי שיוכחו במהלך הדיון המשפטי.

הנתבעים יגישו כתב הגנה בתוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיהם.

הוצאות הליך זה ייפסקו, ככל שאתבקש לכך, בעת מתן פסק הדין הסופי.

ניתנו היום, כ"ה אייר תש"ע, 09 מאי 2010, בהעדר הצדדים.